Close

בג”ץ מציג: שבוע של שיכרון כוח

הסכנה בכניסת בית המשפט לזירה הפוליטית היא בראש ובראשונה לו עצמו • השופט לנדוי הזהיר: "דרוש איפוק, בפרקי אבות נאמר 'הוו מתונים בדין'" • דעה

די להתבונן בפסיקות בית המשפט העליון בפחות משבוע ימים (שבכללם יום הזיכרון ויום העצמאות): ביטול חוק הפיקדון למסתננים. ביטול איכוני השב”כ לחולי קורונה. צו ביניים למניעת הארכת כהונתו של מ”מ פרקליט המדינה (בטרם מונה). ביטול איסור הכנסת חמץ לבתי החולים בפסח. בשתי מילים: שיכרון כוח. איפה הימים שבהם שופטי בית המשפט העליון כתבו בפסקי דינם על הצורך בריסון עצמי בבוא בית המשפט לשקול התערבות בסמכויותיהן של הרשויות האחרות? נושא המסתננים הוא דוגמה מובהקת להתערבות יתר. ארבע פעמים התערב בג”ץ בארבעה חוקים שונים שהביאו לכנסת שרי פנים שונים. באופן שיטתי ביטל בג”ץ את כל האמצעים האפקטיביים שהעמידה הכנסת, לבקשת הממשלה, כדי להתמודד עם התופעה החמורה. תקופת המאסר למסתננים לארץ “כווצה” משלוש שנים לשלושה חודשים(!), ותקופת השהייה המירבית במתקן השהייה שהקימה המדינה ב”חולות” כווצה דרמטית אף היא. ועתה, הפרשת חלק משכרם של המסתננים לפיקדון שיעמוד לרשותם עם יציאתם מהארץ – בוטלה גם היא.

עוד בנושא:

• היועמ”ש לבג”ץ: “נתניהו יכול להמשיך למלא את תפקידו כראש הממשלה”

• בשבוע הבא: דיון בעתירות נגד נתניהו

• לפיד: נחבור לנתניהו אם ירצה לבטל את הרוטציה עם גנץ

• אחרי ההסכם – הגיע זמן העתירות

כך פגעה הרשות השופטת בכל הכלים המשמעותיים שנועדו לעודד יציאת מסתננים מהארץ. המסתננים הבינו היטב את המסר ויציאתם מהארץ פחתה משמעותית. מי נפגע? האינטרסים של המדינה ואזרחיה. למקרא פסקי הדין, לא קשה לזהות כי תחת ביטול מדיניותן של הממשלות הנבחרות הציבו השופטים את תפיסת עולמם הם. אלא שאיש לא בחר בשופטים כדי ליישם את השקפת עולמם הסובייקטיבית במקום זו של אלה שנבחרו לקבוע מדיניות.

הסכנה שבכניסת בית המשפט לזירה הפוליטית היא, בראש ובראשונה, לו עצמו. זאת הבינו היטב בעבר ענקי המשפט שלנו. נשיא בית המשפט העליון בתחילת שנות ה־80, השופט משה לנדוי, הזהיר קרוב ל־20 שנה לאחר תום תקופת כהונתו: “אפלטון בספר המדינה שלו הציע להעניק את השלטון במדינה לשכבה של חכמים שקיבלו חינוך מיוחד לצורך זה. לעיתים נדמה לי שרוב השופטים בבית המשפט העליון מעמידים את עצמם בערך במצב כזה של שלטון חכמים… לכן הייתי רוצה לראות יותר איפוק. בפרקי אבות נאמר ‘הוו מתונים בדין’. וזה הדבר אשר לו בית המשפט זקוק. מתינות”.

לא בית המשפט העליון לבדו אחראי למצב דברים זה. הכנסת נמנעה עשרות בשנים מחקיקת חוק יסוד: החקיקה, המסדיר גם את נושא הביקורת השיפוטית על החקיקה, עילותיה וגבולותיה. המערכת הפוליטית גם נמנעה מביצוע רפורמות משמעותיות כלשהן במערכת המשפטית. חוק יסוד: החקיקה, הכולל גם פסקת התגברות, הוא צו השעה. המשך ההימנעות מחקיקה חיונית זאת יהיה בכייה לדורות ויגרום נזק בלתי הפיך לאמון הציבור ברשות השופטת וברשויות הנבחרות גם יחד. על אף הבדלי הגישות והתפיסות בכנסת, אני מאמין שאפשר לגבש הסכמה רחבה והיסטורית סביב חקיקה מאוזנת כזאת, ויפה שעה אחת קודם.

scroll to top