Close

הקורונה השפיעה רבות על מערכת החינוך • ההבנה שאין זמן מתאים יותר ליצור הזדמנות לעידן חדש בחינוך

בשבועות האחרונים מערכת החינוך מצויה בתהליך שינוי עמוק ומתמשך כאשר למעשה “משכו” למורים את השטיח מתחת לרגליים, ושיטת הלימוד המסורתית, בה המורה עומד פרונטלית או אפילו מנחה קבוצתית – לא קיימת.

הבעיה שאין לדעת מתי היא תחזור, ולעת עתה נראה כי הנחת העבודה היא שבשלב מסויים, אולי תוך חודש נחזור למציאות הלימודים. השאלה היא – מה נעשה אם לא?

נתניהו: “אנחנו סוגרים את בתי הספר, מלבד גני הילדים והחינוך המיוחד” // צילום: עמי שמיר

מאז עצר ראש הממשלה נתניהו את הלימודים בבתי הספר, מערכת החינוך עוברת טלטלה דרמטית. בשבועות האחרונים נתונים המורים להנחיות שבוטלו, חזרו, שוכללו, ומה לא. בינתיים השיטה שהונהגה היא למידה מרחוק, בעיקר באמצעות אפליקציות וידאו למיניהן, שבאמצעותן המורים מעבירים את החומר. מדובר בקושי לא פשוט, למורים, לתלמידים, ולהורים.

קושי נוסף הוא המחשבה כאילו מדובר בתהליך זמני, אך המציאות יכולה להיות הרבה יותר דרמטית בהקשר הזה – ייתכן ששנת הלימודים הזו תסתיים באופן וירטואל כשהמשמעות היא שהמערכת חייבת להסתגל מהר לשינוי, ולבנות אסטרטגיה כוללת לכך.

מהם הכללים שנכון לפעול על פיהם בתקופה זו?

ראשית, חשוב להבין ברמת המערכת שכלל האזרחים מצויים תחת קושי. השינוי הוא עצום – חיינו מצויים במקום אחר. לעניין הזה יש השלכות רבות, ולו רק מן הפן המנטלי. תפקידם של המורים בעת הזו הוא לשמר את הרשת הכיתתית, לשמר את המוטיבציה של התלמידים, את החיוניות שלהם ואת הרצון שלהם להיות שותפים.

לשם כך נדרש לבחון את תכני הלימוד – הלימודים חייבים להיות יותר חוויתיים , זאת לשם רתימת התלמידים לתהליך. ההקשר החברתי הוא הבסיס לפעולה – אם הכיתה תמשיך להרגיש כאורגן הדבר יהווה בסיס לטיפול בלמידה בדיסציפלינות השונות. לכן האסטרטגיה חייבת לשים את הצד הרגשי-מנטלי בחזית הפעולה, ולשם כך לגבש במהירות תכנים מתאימים.

שנית, הגדרת יעד הפעולה המתאים לרוח התקופה. האם נכון שבחינות הבגרות יהיו במרכז ההוויה של תלמידי י”ב בתקופה הזו? בעת אי ודאות ענקית? הרי תלמידים אלו בחודשים הקרובים מתגייסים לצה”ל, והיום אפילו ללשכת הגיוס כבר לא ניתן ללוות אותם.

הבגרויות תמיד היו מטרת הלימודים בביה”ס התיכוני – בעת הזו נדרש לחשוב מחדש – כמה זה נכון? במה זה נכון? והאם צריך להמשיך באותה דרך.

נדרש לחשוב אחרת – בתקופה זו הייתי מאפשר למקצועות מסויימים ללכת לכיוון אחר – קחו למשל את מקצוע האזרחות – הייתי מצפה בתקופה זו שהמורים יתעסקו בדיבייטים ברשת, בדיונים, בשיח על דמוקרטיה ובתיווך התהליכים החשובים המתנהלים כאן במדינה.

האם נדרשת בחינת בגרות באזרחות? לא בטוח, אבל זוהי הזדמנות לעודד תלמידים לעשות פרוייקטים: שיובילו דיונים, שיעלו רעיונות, ובעיקר שישוחחו, והרבה. דווקא במקצועות ההמוניים כדאי לבחון משקל גבוה יותר להערכה חלופית.

שלישית, האסטרטגיה של חזרה לשגרה – אם וכאשר נוכל לחזור – כיצד נפעל? המושג הדרגתיות חייב להוביל את המערכת אם רוצים לחזור לשגרה. המשמעות היא שלאורך תקופת ביניים, חלק מבית הספר ימשיך ללמוד מרחוק וחלק לא. מאין עבודה במשמרות. המטרה תהיה צמצום ההתקהלות, אך במקביל זה גם דורש לוח לימודים יומי קצר והפסקות קצרות ביותר.

כדאי לשקול גם שינוי תפיסה לגבי איך נראה יום לימודים – אולי כדאי להנהיג משמרות , לדוגמא שכבה שלומדת עד 12 ושכבה שלומדת מ-12 ובתוך זה להשתמש בכל הכלים שעומדים לרשות המורים.

הדבר החשוב ביותר הוא גיבוש אסטרטגיה ותכנית עבודה סדורה – עם שתי מדרגות מערכתיות הכוללות אפשרות לחידוש לימודים במאי, או אפשרות לחידוש לימודים בספטמבר. המערכת חייבת להיערך מהר, להוריד הנחיות ולאפשר למנהלי בתי הספר לפעול עם תכנית מגובשת, סדורה וברורה לחודשים הקרובים – יש לייצר וודאות מקסימלית כלפי מטה.

יש בידינו הזדמנות לחשב מסלול מחדש – יש לנו את הכלים, את התשתית והרבה מאוד אנשים שחיים את המציאות הזו. אם יש דבר שנכון שיקרה, ואנו משוועים לו כבר זמן מה הוא לראות שינוי דרמטי במערכת החינוך שלנו – שתהיה אפקטיביות ורלוונטית. תקופה זו היא הזדמנות גדולה – היא דורשת מנהיגות חינוכית, לקיחת סיכונים, בחינת ניסויים, ובנייה מחדש. אנחנו בהחלט יכולים להרוויח מכך המון.

scroll to top