Close

מדינת ישראל, למרות גילה, יודעת להגן על עצמה • הסכנה הגדולה היא דווקא מבית

מדינת ישראל, למרות גילה, יודעת להגן על עצמה • הסכנה הגדולה היא דווקא מבית – היציבות השלטונית הכרחית לביטחוננו • עלינו ללמוד מטעויות העבר של העם היהודי: חילוקי דעות – בהחלט; מלחמה על גב המדינה – לא • ובל נשכח – העם הוא הריבון • חג עצמאות שמח!

פורסם ב:  עודכן ב: 
מדינת ישראל שלנו מציינת 72 שנה. גיל מבוגר, שבימי מגיפה מחייב להישאר מבודדים בבתים. אבל כשזו מדינה, מדובר עדיין בעלמה צעירה ויפה, מנוסה במדע, ברפואה, בחקלאות ובטכנולוגיה, ואפילו אחת שיודעת לשמור על עצמה. שמורה היטב.
את כל זה היא השיגה בזכותה – אבל גם בזכותנו, אזרחיה, שהשכילו לשמר את המורשת שקיבלו בירושה: ההבנה הבסיסית שבחייה הנצחיים, למרות אינספור איומים קיומיים, ציוותה לנו מדינתנו את החיים גם בימי השלום הנדירים, אך בעיקר בימי מלחמה שכמותם ידענו לא מעט, וגם היום, בימי מגיפה. אומרים שבגיל 72 העלמה הצעירה שלנו כבר ראתה הכל. אבל המציאות היום מוכיחה לנו, שהכל יכול לקרות בעולם שלנו.
\

מפקד הטקס בהר הרצל שמעון דרעי // צילום ארכיון: אורן בן חקון
ובדיוק בגלל זה יש לשמור עליה מכל איום, מכל פגיעה, כי מדינה, גם החזקה והאיתנה ביותר, יכולה להיות שברירית מול איום חיצוני – אך גם מול איום מפנים. מדינת ישראל השכילה להתמודד עם איום מצד מדינות וארגונים, והיא עדיין עושה זאת, יום־יום, שעה־שעה. אם אין מלחמה, זה רק בזכות ההרתעה.
מדינת ישראל מתמודדת בהצלחה בלתי מבוטלת עם המשבר הבריאותי שגורם נגיף הקורונה, בין היתר בזכות הידע והניסיון שצברה במצבי משבר וחירום קודמים. יש להניח שגם למשבר הכלכלי הצפוי היא תדע להיערך, אבל המשבר השלטוני, שממנו עדיין לא יצאנו למרות החתימה על ההסכם בין הליכוד לכחול לבן, הוא זה שעלול לפגוע יותר מכל במרקם העדין של החברה שלנו.
יציבות שלטונית היא תנאי הכרחי לביטחון ארצנו. ישראל מספיק חזקה כדי לשרוד משברים פוליטיים, והשנה האחרונה הוכיחה זאת היטב. שלוש מערכות בחירות לא פגעו בחיי היומיום של האזרחים. להפך, הן הוסיפו שלושה ימי חופשה, שעל שניים מהם הציבור היה מוותר. אבל המלחמות בין הרשויות הפכו להיות חלק בלתי נפרד, ומטריד, משגרת חיינו, ואת זה אסור לקבל.
שלוש רשויות יש למדינה שלנו, שלוש רשויות חשובות ומתפקדות כמו בשאר הדמוקרטיות המערביות. אין ספק שהמיזם של הברון מונטסקייה מהמאה ה־18 עדיין מוכיח את עצמו, אבל הפרדת רשויות אינה הפרדה, אם כל אחת תבחש בענייני חברתה. איזון – כן, שיבוש – לא. לאזרחים היום יש תחושה, שבמקום להשלים האחת את עבודתה של האחרת, מנהלות הרשויות מלחמה ביניהן, ונאבקות יותר כדי לקדם את השקפת עולמן – ופחות מתוך דאגה אמיתית לעתידנו.
מונטסקייה אכן אמר כי “דבר הוא לא צודק כי הוא חוק, אלא הוא חוק כי הוא צודק”. מכאן ניתן להבין את הרצון של הרשות השופטת להבטיח את צדקת החוק ולהשמיע את עמדתה. אך מכאן ועד פסילת חוקים והתערבות במלאכת עבודת הרשות המחוקקת, בקודש הקודשים של הבחירה הדמוקרטית של הציבור, הדרך ארוכה.
מטס יום העצמאות // צילום ארכיון: אורן בן חקון

מטס יום העצמאות // צילום ארכיון: אורן בן חקון
בקרב הציבור מקנן החשש כי השקפת עולם – ולא בחינת תקינות החוקים – היא העומדת בראש מעייניהם של כבוד השופטים; שבחינת הצדק שבחוקים, הפכה לפרשנות מכיוון מסוים מאוד.
אמון במערכת המשפט הוא תנאי הכרחי לדמוקרטיה מצליחה. לא לשווא עיתון זה קבע לעצמו חמישה כללים, בהם חשיבות שלטון החוק. חשיבות – אך לא עליונות. משום שבאותה מידה שפגיעה ברשות השופטת תיחשב לחציית קו אדום במדינה מתוקנת, כך גם הפגיעה בשתי הרשויות האחרות – הכנסת והממשלה – היא בגדר חציית קו אדום.
שלטון, בכל דמוקרטיה, מתחלף; העם – לא. העם הוא הריבון. זה כבר הפך לאמירה טריוויאלית, אבל זה לב העניין: הרשויות כאן כדי לשרת את העם, ולא להפך. אף אחת מהרשויות אינה מורמת מעם. היחידי שמורם – הוא העם. המחוקק יחוקק, המבצע ימשול והשופט ישפוט. ואם זה לא מתנהל כך – הציבור ישפוט.
מה בסך הכל ביקשנו כמתנת יום הולדת 72 לארצנו? לא תישא רשות אל רשות חרב ולא תהיה עוד מלחמת רשויות. חילוקי דעות, בהחלט. מלחמה על גב המדינה – לא. כי מלחמת הרשויות מה היא, אם לא מבוא למלחמת אחים? והעשור השמיני הוא דרמטי, העם שלנו מכיר אותו.
פעמיים הגענו אליו כעם מאוחד וריבוני; פעם בממלכת דוד ושלמה ובפעם הנוספת בממלכת החשמונאים. הראשונה התפוררה בסוף השנה ה־73, השנייה לא סיימה את העשור השמיני כעם ריבוני בארצו. זה לא בגלל מלחמה או מגיפה; הגורם האמיתי שקרע אותנו, היה הוויכוח הפנימי.
דומה שבפעם השלישית, אנחנו מגיעים לשנה ה־73 הזו חזקים ויציבים מאי פעם. אבל העולם סביבנו השתנה. הדור שלנו ראה קריסת מעצמה כמו ברית המועצות, נפילת חומת ברלין, רצח ראש ממשלה בידי יהודי, אסון התאומים, וכעת מגיפה עולמית.

העולם של אתמול הוכנס לבלנדר, מה ייצא מזה? עוד לא ברור. אבל דבר אחד ידוע: מדינת ישראל תצא מחוזקת, כי כמו בכל משבר – לנו פשוט אין ברירה אחרת.

בחג העצמאות הזה, נזכור את הנופלים, שבמותם ציוו לנו את החיים. הם לא לחמו באויבים כדי שאנחנו נילחם אלה באלה. נאחל לעצמנו חג עצמאות שמח, ושלום בין הרשויות; שלום על ישראל.
scroll to top