ליל הסדר בקטמנדו הוא הסדר הגדול בעולם, ומתארחים בו כ-2,000 איש בכל שנה, אבל השנה הכול ייראה אחרת. “אני לא יודעת איך בדיוק יראה הסדר”, אומרת חני ליפשיץ, שיחד עם בעלה חזקי מנהלת את בית חב”ד בקטמנדו, נפאל, “התכוננו, התארגנו וייבאנו מוצרים לקראת הסדר, אבל אז התרגשה עלינו הצרה הזו של הקורונה כמו על כל שאר העולם, ונפאל נכנסה לעוצר. יש פה סגר מלא ואוכפים אותו בצורה מאוד רצינית. מאוד חוששים מהתפרצות של מגיפה ומדברים כאן על מיליוני חולים אפשריים”.

“התברואה כאן מאוד לא מתקדמת, ואין מספיק בתי חולים שיוכלו להתמודד עם התפשטות של מגיפה בקנה מידה גדול. גם אין מערך של בדיקות לאבחון קורונה, כך שכלל לא יודעים כמה חולים בקורונה יש כאן. לצערי, ברגע שהם יאבדו שליטה, יהיו פה גופות ברחובות”, היא מספרת בעצב.

ליפשיץ ובעלה עודדו את המטיילים הישראלים שפגשו לעזוב את המדינה. “אמרנו להם לצאת מנפאל כדי שהם לא ייתקעו פה”, היא אומרת, “ועכשיו אחרי שנפאל כבר בסגר מלא וגם השמיים נסגרו, כבר אין פה כמעט מטיילים ישראלים. בשבת האחרונה התארחו אצלנו 15 אנשים לסעודת שבת ובליל הסדר אני מאמינה שנגיע אולי ל-30 ישראלים שיתקבצו מכל מיני מקומות. יהיה יין ויהיו מצות, אבל הכול יהיה בקטן. וכך, מהסדר הכי גדול בעולם, שלכבודו אנחנו תמיד שוכרים את המלון המקומי הכי גדול, הפכנו לאחד הסדרים הקטנים בעולם… את בית חב”ד לא סגרנו, כמובן, וגם לא נסגור לעולם, ויש פה ארוחות חמות ומיטות למטיילים הישראלים שעדיין נמצאים בנפאל”.

ניו יורק, בניגוד לקטמנדו, היא כבר מוקד התפרצות משמעותי של הקורונה בארה”ב ואולי בעולם כולו: 123,000 חולים ו-4,160 נפטרים, שרבים מתוכם הם יהודים דתיים המתגוררים בשכונות היהודיות קראון הייטס, בורו פארק ופלטבוש שברובע ברוקלין.”המצב פה קטסטרופלי. אין מספיק מכונות הנשמה ואנשים מפחדים להסתובב בחוץ”, מספר בכאב הרב אוריאל ויגלר, שמפעיל את בית חב”ד שבמנהטן, הרובע השכן.

“וכך, למרות שבמשך 15 השנים האחרונות ערכנו סדרים ציבוריים לקהילה היהודית ולתיירים, השנה נהיה לבד בבית, רק אני והמשפחה. זה לא מה שאנחנו רגילים וזה ממש כואב לי. יש אנשים שממש יישארו לגמרי לבד, כי השנה אף אחד לא יתארח אצל השני, אפילו לא שכן אצל שכן. יש, למשל, מישהי בת 75 שחיה לבד והיא מגיעה אלינו בכל שבת ובכל חג. נשבר לי הלב מזה שהיא לא תוכל לבוא אלינו. אבל זו המציאות. כולם פשוט מפחדים לצאת מהבתים, ממש כמו שהיה בפסח הראשון במצרים, שהיהודים לא יצאו מהבתים שלהם כי מלאך המוות עבר בין בתי המצרים והרג את כל הבכורות והיה חשש שהוא יפגע גם ביהודי שיהיה מחוץ לביתו”.

על אף שיש יהודים שהספיקו לעזוב את העיר לפני הסגר, רוב אנשי הקהילה נשארו בעיר המסוגרת. “יש כאן הרבה מאוד אנשים שזו תהיה הפעם הראשונה שהם יערכו סדר פסח לבדם”, מסביר ויגלר, “ואנחנו עוזרים להם מרחוק בהכנות לסדר: פתחנו המון שיעורים בזום על איך מכשירים את המטבח לפסח ואיך עושים סדר, ואנשים נרשמים ולומדים”.

“אמריקה הגדולה העוצמתית והחזקה, המתקדמת והיודעת כל, ניצבת חסרת אונים, נגד האויב הבלתי נראה – הקורונה, אבל יש עוד כלי נשק אחד בארסנל הלאומי שלנו שמסוגל להביס את האויב החמקמק הזה: התפילה”, הוא מספר. “בכל שנה בליל הסדר אנחנו אומרים ש’לא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, והקב”ה מצילנו מידם’, ומתכוונים למצרים, לבבלים, לנאצים ולסובייטים, אבל השנה אנחנו מתפללים שהקב”ה יציל אותנו מהקורונה”.

גם בלונדון וברומא מתמודדים עם התפשטות המחלה – ועם ההשפעה הכואבת שלה על הסדרים ההמוניים. “השנה הסדר יהיה שונה לגמרי”, אומר הרב מנחם לאזר, שליח חב”ד ברומא, “אבל דווקא בגלל המצב יש הרבה יותר עשייה ביחס לשנים אחרות. אם בכל שנה היינו עסוקים עכשיו בבישולים לקראת שלושת הסדרים – סדר בעברית, סדר באנגלית וסדר באיטלקית – שאנחנו עורכים ל-600 היהודים המקומיים ולתיירים”.

“השנה אנחנו עסוקים בשליחת מצות לכל רחבי רומא וגם לשאר חלקי איטליה. אנשים לא יכולים להתרחק מהבית ולכן יש להם קושי להשיג מצות ומוצרים כשרים לפסח, וכבר שלושה שבועות שאנחנו מטפלים בזה ומעבירים מצות והגדות ליהודים באמצעות שליחים עם אמצעי מיגון”.

גם בלונדון, שבה אפילו ראש הממשלה בוריס ג’ונסון אושפז עקב מחלת הקורונה, פסח יראה השנה אחרת. את הסדר הרגיל בן מאות המשתתפים יחליף השנה שליח חב”ד המקומי, ר’ שניאור זלמן גליצנשטיין, בערכה שבה מצה שמורה, הגדות מאוירות וכל סימני הסדר שתגיע במשלוח ישיר עד למפתן הדלת של כל משפחה יהודית ברחבי לונדון.